הקריה האקדמית אונו
דלג על בר עליון
בר עליון
דלג על לפרטים נוספים ולקבלת עדכונים וישירות למייל מלאו פרטיכם
לפרטים נוספים ולקבלת עדכונים וישירות למייל מלאו פרטיכם
*
*
*
*
*
 

דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על אופקים - מרחבי הוראה וטיפול
אופקים - מרחבי הוראה וטיפול

אופקים - מרחבי הוראה וטיפול

 

                       

בית הספר קשת בענן פועל בשלוש מגמות עיקריות:


הוראה של קורסים בשלוש חטיבות: מיילדות וגינקולוגיה הוליסטית (תומכת ומנחת קבוצות נשים בטיפולי פוריות, מדריכת הכנה ללידה, תומכת לידה / דולה, מדריכת הנקה, מנחת אימהות לאחר לידה . תינוקות וילדים, הורות ראשונית  (התפתחות ותנועה לתינוקות- התמקדות בילדים עם צרכים מיוחדים, עיסוי התפתחותי לתינוקות, טיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז) הגיל השלישי, דמנציה (מעגלי זהב: מפגשים עם הגיל השלישי).

יישום שילוב בוגרי בית הספר במרחבים טיפוליים בכל הארץ, הדרכה וליווי של יולדות, קורסי הכנה ללידה בשילוב לימוד של רייקי, ליווי נשים נפגעות נפש (בהריון, בלידה ולאחר הלידה), הנחייה במעגלי נשים לאחר לידה, הדרכה וייעוץ בהנקה, הנחיית מעגלים בגיל הזהב ועוד.


תמיכה אישית ייעוץ, קידום וסיוע במציאת עבודה. ליווי התלמידים והבוגרים במרחב הטיפולי גם לאחר סיום הלימודים.

 

אני מזמינה אתכן/ם אל המרחב שלנו, אל משפחת "קשת בענן". תוכלו לחוות, להרגיש, לחוש את הדינמיות והקצב. להעשיר את עצמכם בידע העשיר והעצום שאנו מציעים לכן/ם, ואף להיות חלק מהעשייה הגדולה שלנו.

 

 

לפניות באמצעות הטלפון- 09-7443660 , 054-6905601 , 050-2490210

לפניות באמצעות המייל - nirit.avraham@gmail.com , yafakab@gmail.com

  



כניסת דולות לחדרי לידה- נייר עמדה - יפה חטב קבלה

"המורשת הנשית של שנאת נשים, שבה נשים קורעות נשים אחרות לגזרים באכזריות מילולית גסה, צריכה לעבור מן העולם, אם ברצוננו שנשים ימתחו ביקורת, יעסקו בחילוקי דעות ובוויכוחים בונים ואכפתיים, מתוך כוונה להעשיר ולא מתוך כוונה לגרוע.

"המורשת הנשית של שנאת נשים, שבה נשים קורעות נשים אחרות לגזרים באכזריות מילולית גסה, צריכה לעבור מן העולם, אם ברצוננו שנשים ימתחו ביקורת, יעסקו בחילוקי דעות ובוויכוחים בונים ואכפתיים, מתוך כוונה להעשיר ולא מתוך כוונה לגרוע. אי אפשר לבער את ההתנהגות השלילית, התוקפנית, של נשים כלפי נשים, אם נמנעים רק מכל שיפוט ביקורתי. אפשר לבער אותה כשנשים מקבלות את העובדה שאנחנו שונות זו מזו, שיהיו ביננו בהכרח חילוקי דעות, שאנחנו יכולות שלא להסכים, שאנחנו יכולות להתווכח בלי להתנהג כאילו אנחנו נלחמות על חיינו, בלי להרגיש שכל הערכה העצמית שלנו מונחת על הכף בהכפשה המילולית של מישהו אחר" (הוקס, 1984).

 

 

מבוא

הספרות הקיימת בתחום הליווי בלידה, מציגה את הדולה או בשמה הנוסף "תומכת לידה" (במהלך מסמך זה אשתמש בשני המונחים) כמטפלת המשתמשת בפרקטיקות לא רפואיות ומעניקה תמיכה נפשית ורגשית ליולדת כדי להקל על כאב בלידה, להפחית סבל ולתת תחושה של שליטה וסיפוק בהתמודדות עם סיטואציה מלחיצה כמו הלידה[1]. למרות הדברים האלה, כיום, זוכה הדולה ליחס אמביוולנטי מצד צוותי הסיעוד והרפואה בין חדרי הלידה השונים בארץ, ולעיתים באותו בית חולים עצמו.

 

בתאריך 9.10.2007, פרסם ארגון המיילדות הישראלי חוזר הדן במעמדן המקצועי של מיילדות בישראל. החוזר פנה לכל מנהלות שירותי הסיעוד בבתי החולים, מנהלות הסיעוד בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה ולאחיות אחראיות של חדרי לידה, וקרא להן לסרב לפנייתן של מכללות המבקשות לאפשר "הכשרה קלינית" של דולות בחדרי לידה. "ארגון המיילדות תומך בהכשרה קלינית של צוותים מקצועיים מתחום הסיעוד/רפואה בלבד" הוצהר בחוזר, "ורואה בטיפול התומך והכוללני ביולדת ובמשפחתה חלק בלתי נפרד ממקצועה של המיילדת" (נספח 1א', 1ב').

 

הצהרה זו הביאה לכך שרוב בתי החולים בארץ החלו למנוע את כניסתן של תומכות לידה לחדרי לידה במסגרת הכשרה קלינית ומדיניות זו נמשכת גם כיום. מעבר לכך, המציאות כיום מראה כי בחדרי לידה בארץ מתרחשות "היתקלויות" שונות בין מיילדות ותומכות לידה. מיילדות מונעות מתומכות לידה להיכנס עם יולדות וללוות אותן במהלך הלידה, או מוציאות אותן בהפגנתיות בעת שמתגלה כי המלווה של היולדת היא דולה. וויכוחים צורמים מתנהלים גם בכנסים ובימי עיון ובמאמרים שונים המתפרסמים באינטרנט (נספח 5). במהלך עבודתי כמיילדת, הייתי עדה לא אחת למקרים אלו.

 

בעקבות אירועים חוזרים ונשנים אלו, פנו גופים חברתיים [2] למשרד הבריאות ומחו על איסור זה. בתגובה, ענתה ד"ר סימה רייכר, מנהלת המחלקה להנחיות מקצועיות במשרד הבריאות, במכתב אישי לפונות אליה: "חוזר מנכ"ל 14/3 (נספח 2) מסדיר נוכחות מלווה אישי בחדר לידה. להדגיש כי מלווה אישי אינו רשאי להגיש כל טיפול או להתערב בעבודתו של הצוות הרפואי, לרבות התערבות בעבודתן של המיילדות והחלטותיהן המקצועיות. מלווה אישי יכול להיות כל מי שתבחר בו היולדת לרבות מלווה המכנה עצמו "תומכת לידה". אשר על כן, מאחר שתומכת לידה אינו מוגדר כמקצוע בריאות, אין מקום לתהליכי הכשרה לרבות תצפיות בחדרי לידה". (נספחים 3,4,5). תגובה זו מראה כי, למראית עין, מאפשר משרד הבריאות לנשים המגיעות ללדת בבתי חולים להגיע עם כל מלווה שתחפוצנה אך למעשה ההוראה משקפת את קבלת גישתו של הלובי המיילדותי אשר שם לו למטרה להגביל את כניסתן של תומכות לידה לחדר לידה ולמנוע את העבודה המשותפת של הדולה/תומכת הלידה עם היולדת במהלך הלידה.

 

בנוסף, התגובה מהווה פגיעה חמורה באינטרסים של כל יולדת המעוניינת בשירותיה של תומכת לידה. כיום, ברוב בתי החולים בארץ, יולדת אינה רשאית, להחליט מי ילווה אותה, איזה טיפול היא תקבל במהלך הלידה שלה, ואף אינה רשאית לבחור אופציות טיפוליות אחרות. לרוב, אופציות טיפוליות אחרות אלו, מקובלות בכל שירותי הרפואה המשלימה בקופות החולים השונות, ובמהלך הלידה, הן ניתנות על ידי הדולה. לדוגמא. יולדת נהגה לקבל עיסוי או רפלקסולוגיה במהלך ההיריון במסגרת רפואה משלימה בקופת חולים. כאשר היא מגיעה לחדר לידה, נמנע ממנה לקבל טיפולים ברפואה משלימה למרות שלעיתים היא מגיעה עם אותה מטפלת לחדר לידה. במקרים מסוימים, כדי להניח את דעתה, מציע חדר לידה ליולדת לקבל "טיפול רפלקסולוגי", טיפול בשיאצו או "עיסוי", או להריח שמנים אתרים, בדרך כלל ממיילדת אשר למדה באופן חובבני כשניים עד שלושה מפגשים במסגרת ימי עיון ברפואה טבעית למיילדות[3], וזו תופעה חמורה עוד יותר.

 

לנוכח המציאות שתוארה לעיל, לנייר העמדה המוצע לעיל יש שלוש מטרות עיקריות:

1. לסקור את הרקע ההיסטורי שהביא לצורך בנוכחותה של דולה לצידה של היולדת.

2. להציג את המעמד המשפטי של הדולה בישראל, ואת הקונפליקט בין הדולות לבין הצוות המטפל. בתוך כך, ייחשפו מנגנוני הכוח הפועלים בזירת חדר לידה שהיא זירה נשית בעיקרה, וייבחנו ההשלכות החברתיות והמשפטיות של המחלוקת בין הצדדים.

3. מתוך מכלול החוויות האישיות של הדרה חברתית ומקצועית יובהר הצורך לשנות את הסדר החברתי הקיים ולעשות מאמץ אקטיבי לשיפור ולשינוי תנאים שפוגעים בנשים (Reinhartz, 1992). לעניין זה אציע שינויים בשלוש רמות:

א. שינוי בסטאטוס קוו אשר הוכרז על ידי משרד הבריאות וארגון המיילדות המתנגדים לכניסתן של תומכות הלידה לחדרי הלידה בארץ, ובכך לאפשר את כניסתן של תומכות לידה לחדרי לידה ולטפל ביולדות בגלוי ולא בסתר.

ב. הכוונה להציע כללי התנהגות ועבודה בחדרי לידה אשר יאפשרו שיתוף פעולה בין הצוות הרפואי והמיילדותי לבין תומכות הלידה כולל מתן כבוד ואמון הדדי וללא משוא פנים.

ג. אטען לצורך במתן הכשרה לתמיכה בלידה על פי סטנדרט מקצועי גבוה ואחיד בכל בתי הספר המכשירים תומכות לידה, הכולל ידע עדכני ברפואה מערבית וברפואה טבעית, אשר יהיה תחת פיקוח של משרד הבריאות.

 

  1. הרקע ההיסטורי שהביא לצורך בנוכחותה של דולה לצידה של היולדת.

ציורים, תחריטים וספרות היסטורית מתועדת מראים כי, עד סוף המאה ה- 17 הייתה הלידה בעיקר בתחומן של נשים. אישה ילדה בכריעה, בעמידה, בישיבה או בשכיבה בעזרה פעילה של סבתה, ידידה, קרובת משפחה או קבוצת נשים שילדו בעצמן. עם הזמן נודעו נשים אלו כנשים "בעלות ניסיון", "חכמות" או מיילדות. לעיתים נכחה גם כוהנת, שהייתה שרה ומתפללת להקלת הצירים ולהצלחת הלידה (ריץ', 2006 ; בלאסקאס, 2004). ככל שצמחה הרפואה, חלו שינויים מהותיים בתחום היילוד. גברים תבעו את מקומם כמטפלים הטובים ביותר ליולדות, קודם בבתיהן של נשות המעמד העליון ואחר כך בקרב נשים בכלל. עם הזמן, תבעו הרופאים את זכותם לנהל גם את הלידות הרגילות מה שהפך לדרישה כוללת מכל הנשים ללדת בבתי החולים (שם).

 

במהלך המאה ה 20 ובעיקר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הושלם ברוב ארצות העולם המתועש המעבר של היולדות אל בתי החולים, מה שהשפיע מאוד על אופי הלידה. נקבעה תנוחת לידה פסיבית (תנוחת שכיבה פרקדן), במקום ישיבה על כיסא הלידה, בין השאר הייתה גם השפעה על שאלת המלווים של היולדת בעת הלידה. היולדות נותרו לבדן, אל חדרי הלידה בבתי חולים לא הורשה להיכנס מי שהוא לא איש מקצוע, כולל קרובי משפחה של היולדת – לא אמה, לא אחותה ולא בן זוגה (בר און, 2000 ; רונאל, ארצי– פדן, כהן– ורדי, 2002 ; ריץ, 2006). הכותבות מדגישות הבדל מהותי וחשוב נוסף בין המיילדת למיילד הגבר. בעוד שהמיילד נהג לזרז את הלידה, והוזעק אך ורק כשהופיע סיבוך בלידה או לביצוע משימות מוגדרות כמו היפוך עובר, ניתוח קיסרי או לידת מלקחיים, נהגה המיילדת לבוא אל האישה, עם תחילת הצירים, לתת לה סיוע גופני וסיוע נפשי, ולהישאר לצידה בחדר הלידה עד תום הלידה כידידה וכמורה בלי לדחוק בגוף (שם).

 

המהפכה התעשייתית והתפתחות המדע, הטכנולוגיה, המכשור והמחקר ברפואה, השפיעו רבות על תפישת הלידה. תחומים רבים אשר נחשבו לטבעיים בחיי האישה, כמו הריון ולידה, מנופאוזה ואחרים, הוגדרו כחולי והשליטה בהם עברה ליידי הרופאים (Rothman, 1991; Sullivan & Weitz , 1988 ;Williams-Umberson , 1999). במחקרים רבים משנות ה- 80, טוענות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות כי, הגדרת היריון ולידה כמחלה שינתה את ההתייחסות אליהם מתהליך טבעי לבעיה שיש למצוא לה פתרון, או "מכונה לקויה" שאינה מסוגלת להפיק תינוק בריא ללא סיוע טכנולוגי. בכך, נתנה לרופאים את הכוח להתערב ולשלוט בהם (Jordan, 1990 : 1993 ; Kitzinger, 1980: 1991; Davis-Floyd, 1989: 1992;Martin, 1987). במקרים רבים תרמה הטכנולוגיה המשוכללת בחדר לידה להצלת חיי האישה ועוברה, אך יחד עם זאת קנתה לה מתנגדים רבים, מאחר והפכה את הלידה מאירוע טבעי להליך טכנוקרטי ( Davis-Floyd, 1989.( מחקרים הראו כי בפועל, משתמשים הרופאים בטכנולוגיה רפואית ובהתערבויות שונות באופן שגרתי, ובלידות נטולות סיבוכים גם כאשר אין הכרח להתערבות שכזו לדוגמא: חיבור היולדת למוניטור לאורך כל הלידה מהווה מטרד ומגביל את התנועה של האישה במהלך הלידה (Williams-Umberson, 1999), שכיבה על הגב ושימוש בחומרים הרדמה הופכים את האישה לפאסיבית (Dalmiya, Alcoff, 1993(. התערבות מיותרת זו מפריעה לתהליך הלידה הטבעי וגורמת בדיוק לאותן בעיות שהטכנולוגיה אמורה הייתה למנוע ( Davis-Floyd, 1989 , K.K., O.A., F.C. et al. ; 1990 ; Macones. et al. , 2008; RMD, SK, C, 2007 ; Martin, 1992 ; וולפיש, חלק, 2002 ). אחד מהמאפיינים הרבים של העידן הטכנולוגי במאה ה-20 בארצות המערב היה מיעוט המלווים, בני משפחה או חברים קרובים, אשר באו להציע תמיכה לאישה במהלך הלידה (Leavitt, 1999, vanTeijlingenet al ; 2000). החוקרות סימקין ובולדינג הראו כי, בדידות, התעלמות וקבלת טיפול או יחס לא רגיש, יחד עם לחץ פסיכולוגי או פיזיולוגי מעלה את הסיכוי שאישה תסבול בלידה (Simkin and Bolding, 2004(.

 

ההיסטוריה של הלידה בישראל

במחקרה של שחורי-רובין על היסטוריית הלידה בישראל בישוב היהודי בשלהי התקופה העותומאנית ניתן לראות התפתחות דומה במעבר ממיילדות מסורתית למיילדות מדופלמת. יולדות רבות העדיפו ללדת בביתן בתנאים סניטרים קשים, שסיכנו את חייהן ואת חיי הילוד, ולא פנו כלל לעזרה רפואית או לבתי חולים, בשל חוסר אמון ברפואה המודרנית והתנגדות לקבל טיפול רפואי מיידי רופא גבר, בורות ודבקות באמונות טפלות. נשים ילדו במרחב נשי - בבית במיטתן או על גבי מזרן שהונח על הרצפה או על גבי אובניים, בעזרת מיילדות מקומיות (שלא הייתה להן כל השכלה פורמאלית במיילדות), או בעזרת אחת מבנות המשפחה (אם, חמות, דודה, קרובה) (לפיד, 1982; שחורי-רובין, 2008 ).

 

המיילדות המסורתיות זכו ליחס מזלזל מצד אנשי הרפואה, ונתפשו כבורות ונעדרות כל מקצועיות וכישורים מתאימים, מאחר והשתמשו באמונות תפלות ובתרופות סבתא. מעמדן התערער בסוף המאה התשע עשרה, עם הגעתן לארץ של מיילדות יהודיות מדופלמות, בוגרות בתי הספר למיילדות באירופה. המיילדות המדופלמות היו צעירות, חלקן טרם ילדו בעצמן. הן השתמשו בשיטות להקל על כאב ובמכשור מיוחד שהביאו מאירופה. הן הקפידו מאוד על הגיינת הידיים והגוף, ובדרך כלל העניקו שירותי מיילדות ותמיכה רק בעת הלידה ולא נהגו להישאר בבית היולדת בסיומה (שחורי-רובין, 2008).

 

המפנה במצב המיילדות חל עם הגעתה לארץ של המשלחת הרפואית הציונית האמריקאית בחסות 'הדסה'. נפתחו בתי חולים ובהן מחלקות נפרדות ליולדות ורבות מהמיילדות המדופלמות החלו לעבוד גם בהם (סטולר-ליס, שורץ, 2004). תהליך המדיקליזציה והפיקוח על בריאות האישה בישראל ועל גופה החל כבר בתקופה זו (הירש, 2002), והתמקדו ופעלו בעיקר על נשים בצורות שונות כמו הדרכת נשים ואימהות לשינוי "הרגלים נחשלים" בגידול והזנת התינוקות, חינוך הילדים והחלת נורמות הגייניות בכל תחומי החיים (סטולר-ליס, שוורץ, 2004). מערכת הבריאות נקטה אף היא בפרקטיקות של פיקוח באמצעות חוק הביטוח הלאומי, התשי"ד, 1953, המתנה במפורש מתן "מענק לידה" לכל אישה שילדה רק בתנאי שהיא "הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה" (צ' בר ניב, חוק הביטוח הלאומי, 1954 ; דברי הכנסת, 1953). בצורה זו, ביססה מערכת הבריאות כמעט לחלוטין את המעבר מלידה בבית ללידה בבית חולים, ונטלה מהנשים את האפשרות להשפיע על תהליך הלידה. למעשה, מאז ועד היום נאלצות רוב היולדות להיכנע לתכתיבי מערכת הבריאות בכלל והצוות הרפואי בפרט, אשר קובעים עבורה היכן ללדת ומה מידת השימוש בטכנולוגיה רפואית, בטיפול פולשני או בתרופות, גם אם החלטות אלו מנוגדות לרצונן הטבעי.

 

תגובות מחאה בעולם ובישראל למדיקליזציה של הלידה

המעבר ממיילדות מסורתית למיילדות מודרנית, בעולם ובישראל, הותיר את האישה לבד בחדר לידה, ללא ליווי וללא תמיכה נשית. בשנות ה- 60 וה- 70 עלתה המודעות באירופה ובארה"ב לצורך להפוך את הלידה הטכנוקרטית ללידה הומניסטית יותר, בעזרת תנועת הלידה הטבעית ומחקריה של שילה קיצינגר, אנתרופולוגית ויועצת לידה (Davis-Floyd, 1989). התנועה שאפה להעצים נשים ולחנכן להתנגד לשליטה המלאה של הרופאים בתהליך ההיריון והלידה. אחד המאבקים הראשונים היה לאפשר את נוכחות הבעל כצופה וכתומך פיזית ורגשית ברעייתו בהיריון, בלידה וגם לאחר מכן.

 

בישראל, קיימות מספר דמויות דומיננטיות אשר תרמו לשינוי מסוים בדפוסי חשיבה של נשים שהיו חלק מסמני המדיקליזציה של הלידה. הדמות הראשונה היא וונדי בלומפילד, מדריכת הכנה ללידה, יועצת הנקה מ NCT – national childbirth trustבלונדון, אשר הגיעה לישראל בשנת 1981. וונדי ייסדה את "המרכז הישראלי לחינוך ללידה", ופעלה בעיקר להכנסת הגברים לחדרי הלידה (www.newborn.co.il). דמות נוספת היא אילנה שמש, מיילדת בית אשר יסדה את "דרך אם" ופעלה למען זכות היולדת לביטוי עצמי בלידה ועידוד לידות בית בישראל (www.birthathome.co.il ). בשנים האחרונות קמו בישראל ארגונים הפועלים להעצמת נשים בלידה כמו תנועת "נשים קוראות ללדת למען חופש הבחירה בלידה" בראשה עומדת נירית שפירא. התנועה החלה לפעול במרץ 2001 במטרה לשפר את השירות המיילדותי בישראל, להעצים נשים בסיטואציית הלידה, ולהעלות את מודעות הציבור לזכותה של האישה לבחור איפה ללדת ומי תהיה המלווה בלידה. פעילותם של ארגונים אלו הביאה לשינוי בתודעת היולדות, ולהתפתחות הגישה של לידה עם מינימום התערבויות רפואיות עד בכלל. בתגובה לכך, נעשו שינויים מבניים בחדרי לידה (כמו בנייה של חדרים ללידה טבעית) ושינויים התנהגותיים של הצוות הסיעודי והרפואי, אשר הפחיתו את מידת השליטה ביולדת. בנוסף, חל שינוי תודעתי בגישה לתמיכה ולליווי בלידה, בעקבותיו, נשים עומדות על זכותן לבחור איזה תמיכה הן רוצות במהלך הלידה ומי יהיו המלווים שיעניקו להן תמיכה זו, אם בכלל.

 

חשיבות התמיכה והליווי בלידה ומי יהיה התומך

בשנת 1944, טען הרופא דיק ריד כי תחושת הכאב בלידה נובעת בעיקר מפחד וממתח. על כן, האישה זקוקה למטפל רגוע ותומך שיהיה לצידה וישלוט במצב מתחילת הדרך ועד תומה (Dick-Read,1944; 1970).בעקבות טענה זו צמחו גישות שונות לנושא התמיכה והליווי בלידה המשקפות את התמורות החברתיות ביחס כלפי נשים באותה תקופה. יש הרואים בבעל את המקור העיקרי לתמיכה (גור, 1993; רונאל, ארצי–פדן, כהן–ורדי, 2002). לעומת זאת, יש חוקרים הטוענים כי בן הזוג מעורב בתוך קשר רגשי עם בת הזוג ועם ילדו שעומד להיוולד. לכן, הוא מראה קושי להישאר אובייקטיבי כל הזמן, שקט ומרוחק מאי נוחותה של האם, ומפחדיה מהסכנות הצפויות לה. היולדת זקוקה לדמות נוכחת ומתמדת, שתעזור לה להתמודד עם הצירים והכאב ברוגע, במיומנות גבוהה ובקור רוח Klaus, Kennel & Klaus), 2002). הרופא הגינקולוג הצרפתי מישל אודנט טוען כי יולדת אינה זקוקה לתמיכה מאחר ויש לה את הכוח הדרוש ללדת מבלי להיות תלויה במישהו אחר, בתנאי שנספק לה הגנה ופרטיות ונמנע ממנה גירויים שיפריעו למהלך הטבעי של הלידה (Odent,1996 ; 1994). לעומתו, טוענת המיילדת אינה מיי גסקין כי כל אישה, עצמאית ככל שתהיה, מעריכה עזרה כשהיא בלידה, מכיוון שלכל אישה יש דרך מיוחדת משלה. מה שעוזר לאחת לא בהכרח עוזר לאחרת (.(1990 , Gaskin

 

מסיפורי לידה ומתוך עבודה יומיומית שלי בחדר לידה, נוטה אני להסכים כי המלווה הטבעי ביותר עבור היולדת הוא הבעל או בן הזוג. אולם, במקרים מסוימים אין בעל, או אבי התינוק אינו ידוע. לעיתים, גם הבעל/אבי התינוק (כאשר הוא נוכח), או אמה של היולדת, לא היו הדמות הנכונה להיות ולתמוך באישה, לספק לה תמיכה עזרה וביטחון, ולא תמיד היולדת רצתה אותם בקרבתה. לעומת זאת, יש יולדות אשר נקטו בגישה פתוחה ומתירנית, ו"הזמינו" את כל המשפחה ללידה (אח, אחות, חברה וכיו"ב). בעקבות השינוי במבנה המשפחה המסורתי, ניתן לראות בחדרי הלידה גם זוגות חד מיניים, נשים חד הוריות ועוד וריאציות משפחתיות שונות שאינן זרות עוד. בין אם מדובר ביולדת עם או בלי בן זוג, עם נטייה כזו או אחרת, ניתן לראות יולדות המגיעות לחדר לידה עם דולה doula / תומכת לידה.

 

תומכת לידה / דולה doula

הדולה היא בת לוויה, אישה העוזרת לאישה ללדת. אישה מנוסה המספקת ליולדת ולבן זוגה תמיכה רציפה ודואגת לרווחתה הגופנית, הנפשית והרגשית בכל מהלך הצירים והלידה ובמידה מסוימת גם לאחר מכן Klaus, Kennel & Klaus), 2002 (. המושג תמיכה רציפה בלידה כולל נוכחות רציפה ומתן טיפול לא רפואי לאישה במהלך הלידה ובלידה עצמה על ידי אדם מיומן. הדולה נותנת ליולדת תמיכה רגשית (מעודדת, מדריכה), דואגת לנוחותה הגופנית ולרווחתה הנפשית. היא משתמשת בטכניקות כמו מגע, עיסוי, שימוש בחום וקור, הידרותרפיה, שינוי תנוחה, תנועה, שיאצו, רפלקסולוגיה ועוד, כדי להקל על כאב, להתמודד עם פחד או לעזור להתקדמות הלידה. דולה עוזרת לזוג להבין מה קורה בכל שלב, עוזרת להבין את הטרמינולוגיה הרפואית שבה משתמשים רופאים ומיילדות, נותנת מידע והדרכה לבני הזוג לגבי התהליכים והפעולות שנעשות במהלך הלידה (גם כאשר תוכנית הלידה משתנה), ועוזרת לאישה להביע את צרכיה ומאווייה (Simkin andBolding, 2004(. החוקרים גילילנד וקלאוס מציינים כי הדולה לא מדברת בשמה של היולדת ולא מחליטה עבורה (Gilliland, 2002 ; Klaus et al., 2002).

 

יתרונות התמיכה הרציפה

במאמר סקירה של כ- 15 מחקרים שנעשו בין השנים 1966 ל- 2008 נבדקה חשיבות התמיכה הרציפה לגבי כ- 12,791 נשים. נמצא כי נוכחות של דולה בלידה משפרת את תוצאות הלידה הן לגבי האם והן לגבי תינוקה. המאמר מציין כי בקרב נשים שקיבלו תמיכה רציפה נמצאה ירידה של 30% בשימוש במשככי כאב, וירידה של 60% בבקשה לאפידורל. כמו כן היו: 50% פחות ניתוחים קיסריים ופחות לידות מכשירניות כמו וואקום או מלקחיים. ב- 25% מהלידות משך הזמן התקצר עד ללידה, ו-ב- 40% מהלידות השתמשו פחות בפיטוצין (זירוז לידה). נשים אלו נהנו מחוויית לידה טובה יותר, וסיפוק רב מהלידה, אפילו אם הופיעו סיבוכים בלידה או ילדו בלידה מכשירנית (Berghella, et.al. , 2008).

 

במחקרים עלה כי תמיכה רציפה הייתה טובה ויעילה יותר כאשר התחילה עם הופעת הצירים, המשיכה במהלך הלידה, ועד זמן קצר אחרי הלידה. בכל המחקרים הודגש כי, מתוך מגוון המטפלים שהוגדרו כ"דולות" התמיכה הטובה ביותר הייתה זו שניתנה על ידי נשים לא מקצועיות, שלא היו חלק מצוות בית החולים, אלא הוכשרו להיות דולות מחוץ למסגרת בית החולים. החוקרים טוענים כי דווקא בגלל הטכנולוגיה המתקדמת ורמת ההשכלה הגבוהה של האחיות והצוות המטפל, יש צורך במישהו שיקיים קשר ישיר עם היולדת במהלך הלידה. היולדת בוחרת את הדולה כבר במהלך ההיריון, פוגשת אותה לפני התחלת הלידה וביחד הן בונות מערכת ציפיות ועובדות פנים מול פנים ( Gordon, et al, 1999 ; , Simkin and O’hara 2002; Simkin and Bolding, 2004 ;Hodnett, etal., 2003 ; Berghella, et.al., 2008 ;.( Stein, Kennell, et.al. בעוד שמיילדת אחראית לטיפול גם ביולדות אחרות, עסוקה בפעילויות אחרות ועוזבת בסוף המשמרת, הדולה מגיעה במיוחד ליולדת הספציפית, על פי בקשתה, עם התחלת הלידה, ונשארת לצידה עד לאחר הלידה, דבר המאפשר לה למקד את תשומת הלב בצורכי הזוג בלבד Klaus, Kennel & Klaus), 2002 ; Klaus et al. , 2002 ; Rosen , 2004 ; Scott, Berkowitz, & Klaus, 1999).

 

 

הנחות מוטעות ביחס לנוכחותה של הדולה

קיימות הנחות מוטעות, בקרב הצוות הסיעודי והרפואי וגם בקרב קהל היולדות ובני זוגן, ביחס לנוכחותה של הדולה ותפקידה. על פי אחת מהן, אין צורך בדולה כאשר היולדת מעוניינת באפידורל, או כשיש בן זוג תומך (Ballen and Fulcher, 2006). לטענת החוקרות, הדולה יכולה לעזור ליולדת להתמודד עם הכאב עד שיגיע מרדים, או במקרים בהם האפידורל לא ישפיע או שלא יהיה זמין עבורה מסיבה אחרת. הדולה יכולה לעזור ליולדת להסתובב מצד אל צד, ולהיות לצידה גם כאשר בן הזוג יוצא למנוחה מחוץ לחדר הלידה, אם הוא חש סטרס או אי נוחות מסוימת (Klaus et al. , 2002). מחקרים הראו שדולה נשארת קרוב יותר ליולדת 85% מהזמן, נוגעת, מחבקת ומלטפת לעומת 28% מהזמן שעושה זאת השותף (Bertsh et al., 1990; Kennell, Klaus McGrath, Robertson & Hinkley, 1991).

 

גם ההנחה שיולדות מקבלות תמיכה מהמיילדות היא מוטעית מאחר ומיילדת היא חלק מצוות חדר לידה וככזו היא מחויבת לטפל גם ביולדות נוספות הנמצאות באחריותה ולעסוק בפעילויות אחרות הנובעות מתפקידה. למעשה הוכח כי מיילדת נמצאת ליד מטופלת רק 6.1% - 31.5% מהזמן, לעומת תמיכה רציפה של תומכת לידה. לטענת החוקרות, מיילדת לא יכולה להיות דולה ולתת תמיכה רציפה בגלל חוסר ידע בטכניקות שונות ותרבות ארגונית והתנהגותית כמיילדת. הטכנולוגיה המפותחת כמו מוניטור, אינפוזיה ואפידורל, מפריעים למגע ולקרבה האינטימית בינה ליולדת ויוצרים ריחוק ביניהן (שם).

 

בתי ספר להכשרת דולות בארץ

קיימים מספר בתי ספר להכשרת תומכות לידה. חלק מהם הוקמו כחלק ממערך של בתי ספר לרפואה משלימה כמו "קשת בענן"[4] , "מדיסין" שנסגר לפני כשנה, "רידמן", "מהות", "דיאדה", "לניאדו" ו"אומנות הלידה". אין תוכנית לימודים אחידה להכשרת דולות, ואין פיקוח על תכני הלימוד.

 

הדולות ומערכת בריאות עוינת בארה"ב ובארץ

הדולות ומערכת בריאות בארה"ב

כאמור לעיל, המחקרים הציגו את הדולה ככזו המעסה את היולדת בשמן מבושם, נוגעת, מלטפת, עוזרת, מעודדת ומרעיפה עליה חיבה רבה. כל אלה מקנים ליולדת תחושות של רוגע וביטחון פיזי, רגשי ונפשי ועם כל זאת, זוכה הדולה ליחס אמביוולנטי, לעיתים גם מנוכר מצד הצוות הסיעודי בחדר לידה. באלן ופולצ'ר אשר בדקו עמדות של מיילדות בצפון אמריקה, טוענות כי חלק מהמיילדות מגדירות את עצמן כרכושניות כלפי המטופלות שלהן. התופעה בולטת יותר בקרב אחיות פחות מנוסות או כאלה שנחשפו פחות לדולות. בנוסף, טוענות המיילדות כי דולה "מביאה תועלת" כאשר נוכחותה הופכת את היולדת ל"פחות נזקקת" לשירותיהן. לעומת זאת, אם דולה שואלת הרבה שאלות, זה הופך אותה לפציינטית נוספת. אחיות אחרות במחקר של באלן ופולצ'ר טענו כי דולה לוקחת לעצמה את החלק הכייפי של העבודה, ולבסוף גם מקבלת את כל התודות (Ballen and Fulcher, 2006).

 

 

הדולות ומערכת בריאות בישראל

עד שנת 2004, לא הייתה דעה אחידה בארץ מצד המיילדות כלפי הדולות, ולא הייתה התנגדות לנוכחותן. דולות התקבלו בחדרי לידה בסבר פנים יפות ואף נכנסו כסטודנטיות במהלך לימודיהן לתצפיות בחדרי לידה במסגרת שדה קליני וביחד עם היולדות אותן ליוו בתום לימודיהן. בשנת 2004 החלה תסיסה מצד המיילדות כלפי הדולות. חלק מהטענות דומות לטענות שהזכירו באלן ופולצ'ר אך עיקר הטענות מבוססות על התנהגותה של הדולה בחדר לידה. הצוות הרפואי והסיעודי טוענים כי, הדולה מתערבת בהחלטות רפואיות וסיעודיות, ולוחשת עצות באוזנה של היולדת כמו לדוגמא: לבקש לנוע בחדר ולא לשכב במיטה, לא להכניס קטטר, לא להתחבר למוניטור (גם בלידות בסיכון גבוה), לא להסכים למתן פיטוצין לזירוז לידה או לכיווץ הרחם לאחר צאת התינוק ועוד. חשוב לציין כי יש מקרים בהם היולדת יוצרת קשר מוקדם עם דולה ושוכרת את שירותיה מתוך מטרה ברורה שהדולה "תייצג" אותה מול הצוות, ותעזור לה למנוע התערבויות טכנולוגיות, שהן חלק מהפרוטוקול הטכנוקרטי הנהוג כיום בחדרי לידה בארץ. אך מנקודת מבט מיילדותית, היולדת, נותנת בדולה "אמון מופרז", ומקשיבה לכל עצותיה, גם כאשר מדובר בעצות לא נכונות ולעיתים קרובות אפילו מזיקות! לרוב, אלו החלטות לא נכונות שמקורן בחוסר ידע או ב"תשוקות" ופנטזיות לא מציאותיות של היולדת או של הדולה עצמה, העלולות לסכן את בטיחות היולדת והעובר, ולגרום לתחושה של חוסר שביעות רצון לכל הצדדים (Ballen and Fulcher, 2006). שיקולים אלה ודומים להם, גרמו לא אחת לכך שמיילדת הוציאה את המלווה מחדר לידה בטענה שעשתה טיפול רפלקסולוגי שגרם ל"טטניה" (ציר ממושך שגרם להאטה בדופק העובר), או ל"ברדיקארדיה" (האטה ממושכת בדופק העובר)[.

 

כל הטענות שהוזכרו לעיל נשמעו גם מפיהן של מיילדות, חברותי לעבודה. לא נמצאו מאמרים שבדקו עמדות של מיילדות בארץ כלפי דולות. המיילדות יוצאות גם נגד הכסף הרב שגובות הדולות, ללא הצדקה, בעוד שהן עובדות קשה מאוד בלי לקבל תמורה הולמת לעבודתן. ועל חוסר הצדק בעובדה שהן עצמן לא יכולות לעבוד כ"דולות" באופן פרטי בבתי החולים בהן הן עובדות.

 

מצבים מסוג אלה התרחשו בחדרי לידה בארץ, וגרמו לתסיסה ולהתנגדות רבים בקרב מיילדות ורופאים, ולתחושה כי "מישהו אחר" שאינו מקצועי מתערב בהחלטות רפואיות וסיעודיות ואף יוצא נשכר ללא הצדקה ו"על גבן". הטענות הושמעו בימי עיון וכנסים שערך ארגון המיילדות, וכאמור בפתיחת מסמך זה, בספטמבר 2007 קרא ארגון המיילדות לכל מנהלות הסיעוד החטיבתיות, אחיות אחראיות בחדרי לידה ולכל המיילדות לא לאפשר לדולות להיכנס לחדרי לידה במסגרת תוכנית לימודים והכשרה קלינית (נספח 1א', 1ב'), מה שהפך עד מהרה לרדיפה אישית אחר דולות שהגיעו עם יולדות עד כדי סילוקן בהפגנתיות, בזלזול ולעיתים אף בבושת פנים מחדר לידה (למרות חוזר 14/3 – נספח 2).

 

2. ניתוח הקונפליקט בין הדולות לבין הצוות הסיעודי והרפואי

הדיון בסוגיית ההתנגדות לכניסתה של הדולה לחדר לידה והשלכותיה, יבחן משלושה היבטים: ההיבט המשפטי, ההיבט הכלכלי וההיבט החברתי.

ההיבט המשפטי

בעשורים האחרונים, חלו שינויים בחברה הישראלית, בכל הקשור לזכויות הפרט. שינויים אלו, נתנו את ביטויים בין היתר בחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשנת 1991. גם מערכת הבריאות בישראל עברה תהליך דומה, ונחקקו חוקים הדנים בזכויות החולה בצורה המחייבת את כל העוסקים בטיפול בחולה במקצועות הרפואה, הסיעוד ובמקצועות הפארא רפואיים. בהתאם לכך, נחקק חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996, המקנה לחולה את הזכות לבקש או להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו, ומבהיר כי לא יינתן טיפול רפואי לחולה אלא אם כן נתן לכך "הסכמה מדעת", היינו רק לאחר שניתנו לחולה כל הפרטים הקשורים באבחנה, מהות הטיפול הרפואי המוצע, סיכויי הצלחת הטיפול, הסיכונים בטיפול זה, ובכלל זה כאבים ואי נוחות, והסיכויים והסיכונים בטיפולים רפואיים חלופיים או של היעדר טיפול.

 

בעקבות חקיקת חוק זכויות החולה, נחקק בשנת 1996 חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות. החוק מגדיר "מטפל" כ- "בעל מקצוע בתחום הטיפול שהוכר כמטפל לעניין חוק זכויות החולה". הדולה טרם הוכרה כמטפלת לעניין החוק. בהמשך, בתאריך 18.3.2003 הוציא משרד הבריאות חוזר מנכ"ל 14/3 (נספח 2), שקבע כי: "מלווה אישי ליולדת אינו רשאי להגיש כל טיפול או להתערב בעבודתו של הצוות הרפואי, לרבות התערבות בעבודתן של המיילדות והחלטותיהן המקצועיות...תרומתו של מלווה אישי היא ברווחת היולדת וכל זה בתיאום ובאישור הצוות הרפואי". כלומר, על פי החוק זכותה של היולדת לקבל חוות דעת נוספת לעניין הטיפול בה. בנוסף, הדולה הוגדרה כ"מלווה אישית" , מה שנותן ליולדת לגיטימציה להכניסה לחדר לידה, ואפילו להתייעץ עימה בסוגיות שונות כל עוד אין היא מפריעה לפעולתו של הצוות. על פי חוזר מנכ"ל 14/3 - אסור לדולה להגיש ליולדת כל טיפול רפואי, אלא ש-"טיפול רפואי" מוגדר לצורך חוק זכויות החולה כטיפול בעל אופי רפואי או בריאותי, גופני או נפשי, הניתן על ידי מטפל בתחום עיסוקו המקצועי, לרבות "אבחון". מאחר ודולה אינה מוגדרת כמטפלת, עקרונית, ניתן להתחכם ולומר כי ממילא הטיפול שהיא נותנת ליולדת כמו מתן תמיכה נפשית ורוחנית, עיסוי עדין בגב או בכפות רגליים או כל סיוע אחר שאינו מתערב בניהול הלידה, אינו מוגדר כטיפול רפואי.

 

זאת ועוד. על פי חוזר 14/3, הצוות הרפואי והמיילדותי הם בעלי הסמכות בניהול הלידה ואסור לדולה להתערב בעבודתם. על כן, לכאורה, פעולות כמו פקיעת קרומים או מתן אפידורל, נתונות לאחריותם הבלעדית של הרופא או המיילדת. אבל, בעקבות חקיקת חוק זכויות החולה והפסיקה שלאחריו, רופאים ומיילדות נדרשים לקבל החלטות בשיתוף מלא של היולדת, תוך מתן הסבר על האופציות הטיפוליות הקיימות, על תופעות הלוואי ועל אופציות טיפוליות אחרות אפשריות ולבסוף, לקבל מהיולדת הסכמה מדעת לפעולה. בפועל, יש מקרים בהם היולדת מלכתחילה אינה מעוניינת באופציות טיפוליות המוצעות, ומביאה את הדולה כדי לסייע לה לקבל החלטות מסוג אלה, לחזק את קולה או להיות לה לפה[6]. במצבים אלה, על סמך הידע שלה וניסיונה, מציגה הדולה בפני היולדת אופציות אחרות או מעודדת אותה לבקש חוות דעת נוספת. התנהגות מסוג זה נתפסת על ידי הצוות כהתערבות בניהול הלידה או הטעייה של היולדת. ובמקום לנהל דיאלוג רציני, ידידותי ונוח, באווירה של אמון, שיתוף וכבוד, נוצרים עימותים בין הצוות לדולה, או בין הצוות לבני הזוג, עד כדי אווירת מלחמה וחוסר שביעות רצון בקרב שני הצדדים, מה שמביא בסופו של דבר לכך שהדולה מתבקשת לצאת מחוץ לכותלי חדר הלידה, בתחושת עלבון צורב.

 

ההיבט הכלכלי

בתגובה להיתקלויות בין הצוות הרפואי בכלל והצוות המילדותי בפרט לבין הדולות, הוחלט במרכז קופת חולים כללית לשנות את ההתייחסות לעבודת הדולות בחדר לידה. בתאריך 14.11.2004 (נספח 6) הועברו הנחיות לכל חדרי הלידה של קופת חולים כללית בארץ לפיהן אין להתיר את כניסתן של תומכות לידה מאחר וקיימת התנגדות נחרצת לשר"פ. אבל, מותרת נוכחות של שני מלווים בלבד לכל יולדת. יולדת יכולה לבוא עם מלווים כמו אימא, חברה, חבר או כל אדם שהיא בוחרת שאינו מטפל מקצועי. כל טיפול וכל התערבות שהיולדת מקבלת מהמלווה חייב להיות באישור המיילדת (נספח 6). במהלך זה משתמש מרכז קופת חולים בהתנגדותו המוצהרת לשר"פ (זו טענה מוטעית מאחר והיולדת בעצמה שכרה את שירותי הדולה באופן פרטי ולא בית החולים), כדי למנוע את כניסת הדולה לחדר לידה ואת "התערבותה" בניהול הלידה ובהחלטות היולדת. למעשה, הצהרה זו וההצהרות הבאות אחריה בדבר הידע וההכשרה של המיילדות העובדות בחדרי הלידה נועדו לזרות חול בעיני המתבונן מאחר ובסיום המסמך, נשלחת אמירה פייסנית משהו כלפי היולדות המאפשרת להן להגיע עם שני מלווים (לעומת מלווה אחד בחוזר 14/3): אימא, "חברה" וכל אדם שהיולדת בוחרת שאינו מטפל מקצועי. בכך, תוך שהוא נישא על "מנוף" שסיפק לו חוזר המנכ"ל, ומשתמש בניסוחים כפולי משמעות, הוא סולל את הדרך לכניסתן של דולות לחדרי הלידה. כך, הוא מבטיח את הגעתן של היולדות לחדרי לידה ומספק אצטלה למלווים אותן. עיקר "פרנסתו" של בית חולים הוא ממספר הלידות בחודש. אין ספק כי הנהלת מרכז קופת חולים אינה מעוניינת לפגוע באפיק כלכלי זה.

 

זאת ועוד. הניסוחים כפולי המשמעות (בחוזר 14/3 וב"הבהרות" מפי ד"ר סימה רייכר), מראים כיצד מצד אחד מפגין משרד הבריאות את אי נכונותו להכיר בדולות כמקצוע, מאידך, הוא מאפשר למערכת הרפואית הציבורית והממשלתית להניב מהדולות פירות כלכליים, תוך שימוש בתמרונים ואצטלות שונות. הדבר נעשה כיום בפועל בצורות שונות. לדוגמא: יש בתי חולים אליהם מסונפים בתי ספר לרפואה משלימה. תלמידי בית הספר אשר לומדים בקורס דולות, מוגדרים כ-"סטאז'רים" ברפואה משלימה, ונכנסים לחדר לידה לטפל ביולדות. בית החולים "מתפרנס" מבית הספר ומסטאז' של תלמידים. בתי חולים אחרים מנהלים מאגר של דולות במסגרת "מועדון יולדות" שהם מפעילים. כל יולדת המעוניינת בשירותיה של דולה, יכולה לבחור מתוך המאגר. חלק מהתשלום מקבלת הדולה. בתי חולים אחרים, מקיימים הסדרי תשלום עם דולות עבור כל יולדת איתה הן מגיעות. יש בית חולים המכשיר דולות בגלוי, ויולדת משלמת לבית החולים עבור שירותי דולה. באופן זה, הרווח הוא כפול, ואפילו משולש מכיוון שכך מושך אליו בית החולים יותר יולדות.

 

ההיבט החברתי

קיים שוני ביחס אשר מגלים בתי החולים והמיילדות כלפי דולות אשר מגיעות עם יולדות. יש חדרי לידה בארץ הנודעים דווקא בזכות היותם פתוחים וסובלניים כלפי דולות (גם אם לא יצהירו על כך בפומבי), לעומת זאת, בתי חולים אחרים דורשים מדולות לצאת מהחדר[7]. זאת ועוד. גם בבית חולים הנחשב "פתוח" לתומכות, נראה במשמרות מסוימות כיצד מילדות מעליבות ומסלקות את התומכות מחדר לידה, ובמשמרות אחרות מגיעות מילדות אשר אינן מתנגדות לנוכחותן, ואף נותנות בהן אמון ומשתפות אותן בהליך הטיפולי (נספחים 5, 6-7, ובאתר http://www.leida.co.il/page.asp?id=99137).

מתוך עבודה בשטח ניתן לראות כי גם הדולה וגם היולדת מודעות לריבוד בין בתי החולים ובין המיילדות באותו חדר לידה, בגישתן לתומכות. כתוצאה מכך, הן מתכוננות, ומתמודדות עם חוויית הקבלה או הדחייה לנוכחותן [8] באמצעות פרקטיקות שונות: ניצול קשרים קודמים עם מיילדות (לפעמים מיילדות שיילדו אותן בעבר) או עם רופאים בצוות, או מציגות עצמן כחברה ולא כדולה. לרוב הן מגיעות מראש לבית חולים הידוע בפתיחותו ובנכונותו לקבל דולות.במצבים בהן הן נתקלות בהתנגדות, הן "מורידות פרופיל", נמנעות משיח גלוי עם המיילדת, לעיתים פותחות במשא ומתן עד כדי הבעת התנגדות, ויכוח ועימות ישיר עם המיילדות. במהלך שהותן ליד היולדת, הן מטפלות בה בסתר, "מתחת לסדינים" שלא לעיני המיילדות. תופעה זו היא בעייתית מאחר והצוות הסיעודי והרפואי אינו מודע לטיפול שהיולדת מקבלת מהדולה, ולעיתים עלול להיגרם נזק ליולדת ולעובר בגלל חוסר ידיעה זו.

 

דלמיה ואלקוף (1993( טוענות כי במציאות אנו מדרגים יכולות. מיילדות הפועלות בכפרים ובארצות לא מפותחות מואשמות בחוסר ידע לעומת מיילדות בארצות מפותחות הנהנות מתוכניות הכשרה מקצועיות המקובלות בעולם הרפואה המערבי, ועל כן, הן נחשבות לבעלות ידע פרופסיונאלי. המיילדות, נשארות נאמנות להתפתחות המקצועית (המילה "מקצועי" מופיעה לפחות 4 פעמים במסמך שהן הפיצו – נספח 1ב'). אך למרבה האירוניה, מאמציהן לעמוד באתגרי ההתפתחות הטכנולוגי ורכישת הידע הרב ברפואה המערבית, כמו גם היותן כורעות תחת עומס העבודה הרב, הרחיקו אותן מהטיפול הפרטני והיחס האישי, מה שהביא בסופו של דבר לכרסום במעמדן בעיני ציבור היולדות. וכדי לשמר את הקיים, הן פועלות בשטח נגד מי שהיכולות ה"מקצועיות" שלו פחותות משלהן, ואף מונעות את התפתחותו המקצועית.

הטענה לשמירה על מקצועיות העולה בשיח הטיפולי, מהווה במקרה זה כלי לניגוח ולדיכוי. אין כאן מקרה אישי של מיילדת אחת מול דולה אחת אלא קבוצה בעלת כוח המשתמשת במנגנונים פוליטיים בהתנגדות ובהדרה של קבוצה אחרת באותו תחום עיסוק. התנגדות זו יוצרת –

* אפליה בשוק העבודה הגורמת להשפלה ולשלילת זכותו של הפרט להחליט מי יהיה לצידו בעת משבר. אין כאן שיח של שוויון אלא שיח מכפיף בתוך זירת התגוששויות.

* השפה שבה משתמשות המיילדות אשר מתנגדות לנוכחותן של התומכות מייצרת מבנים של כוח ורצון לבדל את התומכות מעבר להגשמה של מושג התפקיד.

* ההתנגדות מהווה תעתוע מגדרי שמראה עד כמה מנגנוני כוח גבריים פטריאכליים שעטופים לכאורה במעטפת נשית, מכפיפים מקצוע נשי אחר, ומונעים את השתלבותו בשוק העבודה. מעניין יהיה לבדוק מדוע הן לא יוצאות נגד מנהלי מחלקות אשר הקימו מועדון יולדות ו"מאגר" של דולות לשירות היולדות. מדוע דולות מתוך מאגר של בית חולים מותר ודולות עצמאיות אסור?

* המיילדות, נשים החרדות למעמדן ולפרנסתן וליוקרה אשר צברו בעמל רב במהלך שנים כה רבות, מנכסות ומחקות דפוסים פטריאכליים גבריים ויוצרות שיח שבו "בעל היכולות" (על פי הגדרת הרפואה המערבית) מוגדר כ- "מקצועי" ועל כן הוא "כשר" יותר, ויש לו זכות קיום לעומת ה"אחר".

* ניתן לראות כיצד אותו שיח מכפיף יוצר תודעה כוזבת, באמצעותה נוצרו חוקים והושרשה אידיאולוגיה בקרב שאר המיילדות בחדרי לידה השונים בארץ, אשר משרתת את הצורך של קבוצה היררכית אחת ומתעלם מדיכוין של קבוצות אחרות. על זה, בונות המיילדות אנקדוטות מפוארות על מקצועיות ויעילות, ערכים ומצוינות.

 

 

 

מסקנות

 

3. הצורך בשינוי הסדר החברתי הקיים

מעבר לכל הויכוחים המשפטיים, הכלכליים או החברתיים אשר הוצגו לעיל, יש לזכור כי הדמות העיקרית למענה כל אחד מהצדדים פועל, בכלים אלו או אחרים, הינו היולדת. היולדת היא שאמורה לבחור את המלווה שלה מתוך רצון לעבור את הלידה בצורה הבטוחה והחווייתית ביותר, לפי השקפתה. לכן, אף גורם אינו רשאי לפגוע בזכות בסיסית זו, ויהיו מניעיו אשר יהיו. אין כל הצדקה שויכוחים מסוג אלה יתנהלו על גבה של היולדת ולא על חשבונה. בחינה לעומק של הגורמים אשר הביאו לנוכחותה של הדולה כמו הבדידות שחשה היולדת בחדר לידה, שימוש במכשור בגלל הליך פרוצדוראלי ולאו דווקא כי יש בו צורך ומעבר לכל הרצון להתחבר אל הגוף וללדת באופן הטבעי ביותר, יכולה להביא כל אדם להבנה כי נוכחותה של דולה בלידה אינה בגדר "תופעה חולפת", שניתן "למגר" אותה באמצעות הדרה חברתית או ניגוח מקצועי. מעבר לרצון של היולדת ללדת בחברת בן הזוג, יש כאן רצון אמיתי של יולדות ללדת בסביבה נשית מוכרת ותומכת, שליוותה אותה כבר בהריון ומן הסתם גם תלווה אותה גם לאחר הלידה.

 

 

הדיון המתקיים כיום בישראל בנוגע לכניסתן של דולות לחדרי לידה, הן במסגרת פרטית והן במסגרת הכשרה קלינית מתקיים בשני רבדים מקבילים. הרובד הראשון כולל דיונים בהם משתתף ארגון המיילדות ומשרד הבריאות. התוצר של דיונים אלו הוא בדרך כלל עוד נהלים המצרים את צעדיהן של תומכות לידה, ומגבירים את השליטה של הצוות הרפואי והסיעודי בתהליך הלידה ובזכותה של היולדת לקחת חלק בתהליך קבלת החלטות במהלך הלידה שלה. דיון ציבורי, אם כבר מתקיים כזה, מתקיים ברמה של כנסים וימי עיון בחסות ארגונים פמיניסטיים כמו "נשים קוראות ללדת" או באמצעות מאמרים המופצים באתרים המנוהלים על ידי תומכות לידה. הרובד הראשון, שבו משתתפים ארגון המיילדות ומשרד הבריאות, מתעלם לחלוטין מהמשמעות החברתית הפמיניסטית של התנגדותו לכניסתן של תומכות לידה. כמו כן, ארגון המיילדות מנהל את מלחמתו תוך עצימת עיניים אל מול דלתות פתוחות הקיימות במספר בתי חולים, המאפשרות לתומכות להיכנס עם יולדות באופן פרטי או בתחפושת כזו או אחרת (ראה פירוט בעמודים קודמים). למותר לציין כי דלתות פתוחות אלה מניבות רווח כלכלי נאה לבית החולים. ואילו הרובד השני, המתנהל במקביל לרובד הראשון, מנהל את מלחמתו לעיתים קרובות תוך השתלחות והטחת גינוי חריף כלפי המיילדות וביזוי הידע וההחלטות המקצועיות שלהן (ראה אתר "leida" בהנהלת רותי קרני הורוביץ). לא מן הנמנע לציין כי דרך זו תורמת לליבוי הכעסים ולהקשחת העמדות של מיילדות רבות נגד הדולות.

 

מכלול המאפיינים של תנועה מקבילה זו, יוצר את הרושם כי אין מקום לשיח בין שני הצדדים, וכי חדר לידה דומה לשטח מופקר שבו כל אחד פועל כרצונו. ולא כך היא. ניר עמדה זה, נוסח במטרה לשנות את הסטאטוס קוו שהכריזו משרד הבריאות וארגון המיילדות. הדרך הטובה ביותר היא ליצור שיח ציבורי מכובד והגון בין הצדדים. ולכן, נייר עמדה זה קורא לכל הצדדים לשבת יחד ליד שולחן הדיונים ולבחון את הדרכים באמצעותם יושג שיתוף פעולה בין תומכות לידה ומיילדות, וזאת במטרה להיטיב עם היולדת ולכבד את רצונותיה.

 

 

המטרות לביצוע כפי שנאמר בתחילת המסמך:

1. לאפשר לדולות להיכנס לכל חדרי לידה בארץ גם באופן פרטי, ולטפל בהן בגלוי ולא בסתר.

2. לאפשר עבודה משותפת של יולדות ומיילדות בחדר לידה תוך שמירה על כללי אתיקה מצד התומכות ושקיפות מלאה של דרכי העבודה שלהן עם היולדות.

3. מתן הכשרה לדולות על פי סטנדרט מקצועי הגבוה ביותר, הנהוג במקצועות הרפואה המשלימה כיום בארץ – העשרת הידע של תומכות לידה, תמנע מהן לבצע טעויות או לתת עצות לא נכונות ליולדת.

4. לאפשר לסטודנטיות בקורסי הכשרה להיכנס לחדרי לידה במסגרת שדה קליני – כדי להעשיר את הידע והניסיון של תומכות לידה, ועוד רווח כלכלי לבית החולים.

 

 

דרכים לביצוע: כדי להשיג את המטרות לשמן נכתב נייר עמדה זה, יש לבצע תהליך דו שלבי:

(התהליך נכתב בלשון נקבה למרות שייקחו בו חלק גם רופאים)

 

 

תהליך ראשון – עבודה בשטח

לקיים סדנאות משיקות, בהן תשתתפנה מיילדות ותומכות, בהנחיה מקצועית של גישור. בסך הכול – תתקיימנה 15 סדנאות (5 שעות כל סדנה), ובכל סדנה כ- 10 רופאים ומיילדות ו- 10 דולות מכל הארץ. הסדנה תתקיים באווירה של פתיחות, למידה הדדית, שיתוף והקשבה, ללא חשש מחשיפה. בסדנאות אלו תוכל כל אחת מהמשתתפות לחשוף את עולם המשמעויות הפנימי הסובייקטיבי שלה כמיילדת/כדולה. כיצד היא רואה את נוכחותה ועבודתה של הדולה/מיילדת (בהתאמה). בסדנה תהיה הזדמנות לכל המשתתפות לחלוק חוויות טובות או בעייתיות של נקודות מפגש/קונפליקט בין מיילדת לתומכת, ולהיחשף לדעות וזוויות ראייה אחרות של מיילדות שלא רואות בנקודות המפגש מקום לקונפליקט. המיילדת תוכל להסביר מה המניע האישי והמקצועי להתנגדות שהיא חשה לנוכחותה של הדולה ופעולתה. איפה היא כמיילדת רואה סכנות באופן פעולתה של הדולה? מהם המצבים המשיקים בהם נוצרות היתקלויות בין מיילדות ותומכות. באילו פרקטיקות נקט כל אחד מהצדדים, איך הן מסבירות ומתרצות את ההחלטה לנקוט בפרקטיקה כזו או אחרת, ומה היו התוצאות של ההיתקלויות השונות. תינתן הזדמנות לדולה לדבר על התחושות והרגשות שהיא חווה בעת שהיא נתקלת בהתנגדות לנוכחותה.

 

נושאים חשובים נוספים לדיון הם:

* מי מגדיר מהו ידע? למי הזכות להגדיר מהו ידע? האם ידע ברפואה מערבית נחשב יותר מידע ברפואה טבעית? ולמי? מה גורם לנו להיצמד לפרוטוקולים המבוססים על הגישה הרואה בלידה תהליך אקטיבי שבו נחוץ לבצע התערבויות במקום לתת לגוף להיות התהליך? מהן החלטות רציונאליות? ואיך זה מתקשר לכוח, לשליטה?

* מי מגדיר מהי לידה מוצלחת (רופאים, מיילדות, יולדת)? איפה אנחנו כמטפלים מאפשרים ליולדת לחוות את הלידה כלידה מעצימה, תומכת, כואבת? מדוע אנו כמטפלים פוחדים מכאב?

* מדוע יולדות מבקשות את שירותיה של דולה? ומה הזכות שלי כמיילדת למנוע את נוכחות הדולה לצידה? מהי ה"תמיכה" שהיולדת מבקשת, ומדוע היא מוצאת אותה בדולה ולא במיילדת? מדוע אני כמיילדת פוחדת מסיטואציה שבה יולדת מעדיפה את הדולה שתהיה לצידה ותתמוך בה? מה זה עושה למקצועיות שלי? לתפיסה שלי את עצמי?

 

 

יש חשיבות לכך שהמנחה ינהל את הדיון באופן שבו -

* לא תהיה היררכיה והפגנה של כוח מצד קבוצה אחת כלפי קבוצה אחרת. כמו כן,

* המנחה ייתן את הדעת לשפה שבה משתמשות המשתתפות כדי לתאר את החוויה האישית ויציג את משמעותם החברתית והפוליטית.

* המנחה יגיע להבנה עם המשתתפות כי הן מייצגות שתי קהילות, השונות זו מזו במהותן ובאופן פעולתן. לכל אחת מהן יש השקפות עולם שונות, אינטרסים אגוצנטריים, כלכליים המשרתים אותם כיחידים וכקבוצות. מאחר ויש שוני במהות, ובדרך החשיבה בהתייחסות לתהליך הלידה ולטיפול ביולדת, לא ניתן לקבוע כי קהילה אחת "שווה יותר, או פחות" מקהילה אחרת.

 

 

בסוף התהליך הראשון יושגו שתי מטרות:

א. לקבוע אסטרטגיות של עבודה משותפת לטובתה של היולדת, תוך שמירה על כללי בטיחות בטיפול ביולדת ואתיקה מקצועית בין שני הצדדים.

ב. כתיבה של דו"ח מסכם של התמות המרכזיות אשר הוזכרו לעיל ומה היו האסטרטגיות לעבודה משותפת שנבחרו בכל סדנה.

 

תהליך שני – שיבוצע כחודש לאחר התהליך הראשון

הקמת ועדה אשר תקיים שני דיונים בהפרש של חודש אחת מהשנייה.

 

במפגש הראשון - ישתתפו – נציגי משרד הבריאות, נציגת ארגון המיילדות בארץ, נציגי בתי הספר המכשירים דולות, נציגי ארגון הדולות בישראל (כיום יש שני ארגונים), נציגי ארגון הגג ברפואה משלימה בארץ. נציגים מרפואה משלימה בקופות החולים. כמו כן, יוזמן קהל: יולדות, מיילדות ונציגי ארגונים פמיניסטים שהוזכרו בתחילת העבודה.

 

בסיכום הדיון הראשון -

  1. יש להביא לשינוי בתודעה לגבי סיטואציה חברתית מסוימת המנציחה אי שוויון, החלשה והשתקה של קבוצת נשים הנחשבת לקבוצת שוליים, "אחרת". וככזו, היא זוכה לדה לגיטימציה ודה הומניזציה, וכלפיה אף נוצרים חוקים המגבילים את פעילותה ועושים הכול כדי להפוך אותה לבלתי נראית. ולהעלות למודעות את הדילמות המשפטיות, הכלכליות והחברתיות הקיימות בה.
  2. מתן זכות לקבוצה הנחשבת לקבוצה לא הגמונית להיות חלק ממערך המטפלים ביולדת בהריון, בלידה- בחדר לידה ולאחר הלידה.
  3. הסדרת קווים לעבודה משותפת בין מיילדות לתומכות לידה מתוך הבנה כי קיים רצון בקרב יולדות כמו גם זכות אנושית בסיסית וחוקתית של היולדת להחליט על אופן הטיפול שהיא מקבלת, ולהחליט מי יהיה המלווה שלה בלידה

 

 

במפגש השני - ישתתפו רק קובעי מדיניות בארץ: נציגי משרד הבריאות, נציגת ארגון המיילדות, נציגי בתי הספר להכשרת דולות, נציגי ארגון הדולות בישראל (כיום יש שני ארגונים), נציג ארגון הגג ברפואה משלימה, מנהלי כל חדרי לידה בארץ.

 

בסיכום הדיון השני -

  1. הכנת נייר עמדה אשר יגבש עמדה משותפת לניסוח חוק בכנסת המאפשר ליולדת להכניס תומכת לידה בגלוי, על פי רצונה ובחירתה, לכל חדרי הלידה בארץ. כל תומכת אשר תיכנס לחדר לידה, תהיה מחויבת לשמור על כללי אתיקה שייקבעו מראש.
  2. תונח התשתית לקביעת תוכנית הכשרה תחת פיקוח משרד הבריאות, כמקובל במקצועות הרפואה המשלימה כיום. התכנים יכללו רפואה מערבית ואחד ממקצועות הרפואה המשלימה המקובלים כיום בארץ, ויחייבו את כל בתי הספר הקיימים והעתידים המכשירים תומכות לידה.
  3. יש להביא לשינוי מדיניות בחדר לידה אשר תאפשר את כניסתן של תומכות לידה במסגרת של הכשרה מקצועית, תחת פיקוח על עבודתן, והבטחת שלומה של היולדת ועוברה, מתוך רצון לשרת מטרות אנושיות ראויות.
  4. ניתן יהיה על פי חוק, לגבות תשלום מבתי הספר על שירות זה.

 

 

 

 

 

 

נספחים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נספח מס' 1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נספח מס' 2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות

אדריאן ריץ', "ילוד אישה". ספריית אפקים, הוצאת עם עובד, תשס"ז 2006 (הודפס לראשונה בתשמ"ט, 1989).

אוסנת וולפיש, מרדכי חלק. חיתוך חיץ הנקבים – הערכה מחודשת. החטיבה למיילדות וגינקולוגיה בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע. הרפואה, כרך 141, חוב' ט' (ספטמבר 2002)

גילה רונאל, מירה ארצי פדן, עלמה כהן ורדי. "טבעי ללדת" – המדריך המקיף להריון ולידה ולימים שאחרי. כתר הוצאה לאור בע"מ, 2002.

ג'נט בלאסקאס, "לידה פעילה, המדריך ללידה טבעית". אלטרנטיבות, הוצאה לאור, נדפס בישראל, תשס"ד 2004 (הודפס לראשונה ב- 1992).

דברי הכנסת, 17.11.1953, קריאה שנייה ושלישית לחוק הביטוח הלאומי תשי"ד 1953, כרך XV, עמ' 160

דפנה הירש, "באנו הנה להביא את המערב": החינוך להגיינה בקרב היישוב היהודי בזמן המנדט הבריטי"

יערה בר – און, "רואות את הנולד", לידה ויילוד לקראת העידן המודרני, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה / זמורה ביתן, תש"ס, 2000

צ' בר ניב, חוק הביטוח הלאומי, תל אביב 1954, עמ' 46

ציפורה שחורי-רובין – "וייטב אלוהים למיילדת" – מיילדות עבריות בארץ ישראל בשלהי התקופה העותמאנית". מסכת, חוברת ח' (סתיו תשס"ט), 95-51, 2008

שולמית לפיד, גיא אוני, ירושלים 1982, עמ' 155-156.

שחלב סטולר-ליס ושפרה שורץ, נלחמות בבערות ובהרגלים נחשלים. מתוך: ישראל 6, 2004, עמ' 31-62.

רונית גור, בי"ח לניאדו, חוברת הדרכה למדריכות הכנה ללידה (1993), ע. זלברשטיין, ארגון המיילדות ומשרד הבריאות.

 

Bertsh, T. D., Nagashima-Whalen, L., Dykeman, S., Kennell, j. H., & McGrath, S. K. (1990). Labor support by first time fathers: Direct observations with a comparison to experienced doulas. Journal of psyhsomatic obstetrics and Gynaecology, 11, 251-260.

Edwards, Rosalind. (1993). “An education in interviwing: Placing the researcher and the research”, in: Renzetti, Claire., M. and Raymond., M. lee (eds.) Researching Sensitive Topics, London: Sage.

Eina-Gaskin Maye, BIRTH MATTERS: Issues and alternatives in childbirth, Edited by Ros Claxton.,UNWIN * PAPERBACKS ORIGINAL * LONDON

Gaskin, I.M. 1990, Spiritual Midwfery, Summertown, Tennessee: The Book Publishing Co.

George A. Macones, MD, Gary D. V. Hankins, MD, Catherine Y. Spong, MD, John Hauth, MD, and Thomas Moore, MD. The 2008 National Institute of Child Health and Human Development Workshop Report on Electronic Fetal Monitoring. Update on definitions, Interpretation, and Research Guidelines. Copyright. American College of Obstetricians and Gynecologists. Vol 112, no. 3, September 2008

Gilliland, A. L. (2002). Beyond holding hand: The modern role of the professional doula. Journal of Obstetric, Gynecologic, and Neonatal Nursing, 31, 762-769.

Gordon NP, Walton D, McAdam E, Derman J, Gallitero G, Garrett L. Effects of providing hospital – based doulas in health maintenance organization hospitals. Obstet Gynecol. 1999 Mar;93(3): 422-6. Department of obstetrics and Gynecology, Kaiser Permanente Medical care Program of Northern California, Oakland 94611, USA.

Grantly Dick-Read, Childbirth Without Fear: The Principles and Practice of Natural Childbirth (New York: harper and Row, 1970) ; first published 1944.

Hodnett Ed, gates S, Hofmeyr G J, Sakala C. Continous support for women during childbirth. The cochrane database of Systematic Reviews 2003, issue 3. Art. No.: CD003766. DOI: 10. 1002/14651858.CD003766.

Jordan Brigitte, 1990, Technology and the Social Distribution of Knowledge. In anthropology and Primary Health Care. J. Coreil and D. Mull, eds. Boulder, CO: Westview Press.

Jordan Brigitte, 1993 (original publication 1977) Birth in Four Cultures: A Cross-Cultural Investigation of Childbirth in Yucatan, Holland, Sweden and the United States. Prospect Heights, OH: Waveland Press.

Kitzinger, Sheila, (1980). Women as Mothers: How They See Themselves in Different Cultures. New York: Vintage Books.

Kitzinger, Sheila, ed. (1991). The Midwiffe Challenggge. London: Pandora Press. Konner, Melvin.

Klaus M, Kennel J & Klaus P (2002) The doula Book Perseus Publishing: Cambridge, MA

Kennell, J. H., Klaus, M. H., McGrath, S. K., Robertson, S., & Hinkley, C. (1991). Continuous emotional support during labor in a Us hospital: A randomized controlled trial. Journal of American Madical Association, 2665, 2197-2201.

Kristi Williams and debra umberson , (1999). Medical Technology and Childbirth: Experiences of Expectant Mothers and fathers. Sex Roles: A Journal of Research 41.3: p147

Leavitt, J.W. (1999). The growth of medical authority: technology and morals in turn-of-the-century obstetrics. In J.W. Leavitt (Ed.), Women and health in America (2nd ed.) (pp.636-658) Madison, WI: University of Wisconsin Press.

Lois eve Ballen and Ann J. Fulcher, (2006). Nurses and doulas: Complementary Roles to Provide Optimal Maternity Care. AWHONN, the Association of Women's Health, Obstetric and Neonatal Nurses

Martin Emily, (1987), The Woman in the body. Boston: Beacon Press

Martin, E. (1992). The woman in the body: a cultural analysis of reproduction. Boston: Beacon Press.

Odent, M. (1996). Why women don’t need support during labour. Mothering, no 80, Autumn 1996, pp 47-51.

Odent, M. (1994), Birth Reborn, Medford, New Jersey: Birth works Press.

Penny Simkin. PT, and April Bolding, PT. (2004). Update on Nonphamacologic Approaches to Relieve Labor Pain and Prevent Suffering. Journal of Midwifery & Womenws Health

Reinharz, Shulamit. (1992). “Feminist action research”, Chap. 10 in: Feminist Methods in Social Research, New York: Oxford University Press.

Robbie E. Davis-Floyd, (1989). The technocratic Body and the Organic Body : Hegemony and Heresy in Women’s Birth Chices. PP. 123-166 in C. Sargent and C. Brettel. Gender and Health.

Robbie E. Davis-Floyd, (1992). Birth as an American rite of passage. Berkeley:: University of California Press.

Vrinda Dalmiya and Linda Alcoff, (1993). "Are 'old Wives' Tales' Justified? in Alcoff and Potter (eds,) Feminist Epistemologies, pp. 217-244.

Rothman, B.K. (1991). In labor: Women and power in the Birthplace. New York: W.W. Norton & Company.

Scott KD, Berkowitz G, and Klaus M. A comparison of intermittent and continous support during labor: a meta-analysis. American Journal of Obstetrics and Gynecology 180,5 (1999) 1054 – 1059.

Shy K.K., Luthy O.A., Bennett F.C. et al. Effect of Electronic Fetal-Heart-Rate Monitoring, As Compared with Periodic Auscultation, on the Neurologic Development of Premature Infants. N.Eng. J. Med.; 332(9): 588-624, 1990

Simkin PP and O’Hara MA. Nonpharmacologyc relief of pain during labor: Systematic reviews of five methods. American Journal of Obstetrics and Gynecology 186, 5 (2002) S131-59.

Smyth RMD, Alldred SK, Markham C. Amniotomy For Shorting Spontaneous Labour (Review). The Cochrane Collaboration. 2007. Published by john Wily & Sons, Ltd

Sullivan, D.A., & Weitz, R. (1988). Labor pains: Modern midwives and home birth. New Haven, CT: Yale University Press.

Van Teijlingen, E. (2000). Maternity home care assistants in the Netherlands. In E. van Teijlingen, G. Lowis, p. mCcAFFERY, & m. Porter (Eds.), Midwifery and the medicalization of childbirth: comparactive perspectives. (pp.163-172) New York: Nova Science Publishers.

Vincenzo Berghella, MD; Jason K. Baxter, MD, MSCP; Suneet P. Chauhan, MD (2008). Evidence-baced labor and delivery management. American Journal of Obstetrics Gynecology

 

 

 

מקורות מידע אלקטרוניים

http://www.newborn.co.il/?categoryID=183 .

http://www.birthathome.co.il.

http://www.leida.co.il/page.asp?id=99137 .

 

 

 

 

 



[1] ראו להלן חלק 5

[2] רותי קרני הורוביץ מ"אומנות הלידה", גילה רונאל מ"דיאדה", נירית שפירא מ"נשים קוראות ללדת" ואחרים

[3] מה שנהוג בבתי חולים של הכללית

[4]בראשו עומדים רוני חטב ואני

5 

[6]יש יולדת שאינה מעוניינת בכל התערבות רפואית, ורוצה ללדת בלידה טבעית ובלי "לחץ" מצד הצוות לקבל משכחי כאב. או- מועד פקיעת הקרומים, הנעשית לעיתים משיקולים של האופן הטכנוקרטי על פיו פועלים רוב חדרי הלידה בארץ, ולאו דווקא על פי שיקולים אובייקטיביים כמו "התקדמות הלידה". נושא פקיעת קרומים נתון לויכוח גם מבחינת השלכות הפעולה. מן הראוי להסביר ליולדת כי בעקבות הפקיעה תחווה כאב חזק יותר. מאחר ויש יולדות שלא מעוניינות במשכחי כאב תרופתיים, והפעולה עלולה להעמיד אותן במצב של חוסר יכולת להתמודד עם הכאב באמצעים טבעיים בלבד.

[7]הייתי עדה למקרים בהם יולדת עזבה בית חולים שגילה יחס עוין כלפי הדולה שלה, והגיעה לבית חולים שבו אני עובדת.

[8] בהתבסס על עבודת הסמינריון שעשיתי בנושא זה

הדפסשלח לחבר
דלג על חדשות
חדשות

חדשות

עצור
קורס נוסף יוצא לדרך: קורס משולב שבסיומו המוצלח תקבלי 4 !!! תעודות: מדריכת הנקה , פוסטפארטום דולה, מנחת אמהות לאחר לידה ומדריכה לעיסוי תינוקות.
אם את אוהבת את תחום ההיריון והלידה אז קדימה! הצטרפי אלי ואעזור לך ללמוד ולהתפתח ובכך תוכלי להגדיל את מעגל ההכנסות שלך. יש לי מעל 1000 בוגרות שיכולות להעיד על כך !
בונוס ייחודי: כל בוגרת המסיימת את לימודיה בהצלחה תקבל דף פרסום חינם באתר למשך שנה
פרוייקט ייחודי...
טיפול בנשים נפגעות נפש במהלך ההיריון, הלידה ולאחר הלידה לפרטים נוספים...
בקרוב: סדנת העשרה לתומכות לידה
4 מפגשים של ידע תאורטי בנושאים של פתולוגיות בהריון ובלידה כמו סכרת, יתר לחץ דם, דימום, צירים מוקדמים ועוד. הסדנה תועבר על ידי מילדת ורופא לפרטים יש לפנות ל-יפה: 0502490210
דלג על Banners
Banners
דלג על פוטר תחתון
פוטר תחתון

רפואה טבעית 
לימודי רפואה משלימה
לימודי הנחייה

קורסי דולה

קרניו סקראל

קורסים

למידה

תומכת לידה

תומכת לאחר לידה

דולה

הנקה 

לימודי דולה
לימודי הנקה 
עיסוי תינוקות 
פוריות

בייבי יוגה

קשת בענן

קליניקה

תינוקות

מדריכת הנקה

 

הנחיית קבוצות 
הנחייה הוליסטית
גיל שלישי 
לימודי זקנה 
זוגות ומשפחה  

שיאצו
הסבה מקצועית

עיסוי נשים הרות

 

מדריכות להכנה ללידה  
לקויות למידה  
הפרעות התנהגות 
נטורופתיה

צמחי מרפא

ליווי התפתחותי

NLP

דמיון מודרך

IBCLC
נומרולוגיה קבלית

תומכת הנקה

טיפת חלב 
מכון עידו
דולה פוסט פארטום
אבחוני קשב וריכוז

טווינא

עיסוי רפואי

עיסוי 

עיסוי לימפאטי

עיסוי שוודי

יועצת הנקה

עסוי
תומכת לידה

רפלקסולוגיה
עיסוי רקמות

הדרכה 
עיסוי הוליסטי

צ'י קונג

הנחיית אימהות
עיסוי נשים בהריון

יצירה

מדריכה

מדריכת הנקה

עיסוי שבדי

שבדי

שוודי

 

 


מרכז הנקה  
קשת בענן כפר סבא 
מעגלי נשים
 עיסוי

מ.מ.ש

התנסות

תפיסת עולם

דולה/הכנה ללידה 
נומרולוגיה

קבלה

 

 

עבור לתוכן העמוד